מעשה בחוטב עצים שהתקבל לעבודה בבית חרושת לעצים. המשכורת היתה טובה ותנאי העבודה טובים אף יותר וחוטב העצים התכוון למלא היטב את תפקידו. ביום הראשון התייצב אצל מנהל העבודה אשר נתן לו גרזן והקצה לו שטח ביער. האיש יצא לכרות עצים בהתלהבות. ביום אחד בלבד הוא חטב שמונה-עשר עצים."ברכותי, אמר לו מנהל העבודה: תמשיך ככה."
מעודד מדבריו של מנהל העבודה, החליט חוטב העצים לשפר את תפקודו ביום המחרת ולכן הלך לישון מוקדם מאד.בבוקר המחרת הוא קם לפני כולם והלך ליער. למרות כל מאמציו לא הצליח לחטוב יותר מחמישה-עשר עצים."אני ודאי עייף" חשב לעצמו והחליט ללכת לישון עם שקיעת השמש. עם הזריחה, קם חוטב העצים נחוש בדעתו לשבור את שיא שמונה-עשר העצים. אף על פי כן, באותו היום לא הגיע אף למחצית. ביום המחרת חטב שבעה עצים , אח"כ חמשה וביום האחרון הוא ניסה כל אחר הצהריים לכרות את העץ השני. מודאג ממה שיגיד מנהל העבודה, הלך החוטב לספר לו את שאירע ולהישבע שהוא מתאמץ עד סף אובדן החושים.
שאל אותו מנהל העבודה: "מתי השחזת בפעם האחרונה את הגרזן שלך?""להשחיז?" לא היה לי זמן להשחיז: הייתי עסוק מדי בכריתת עצים".
לא אחת אנחנו שקועים בשגרת יומנו, ממשיכים בפועלנו, ההולך בכיוון אחד ואיננו מבינים מדוע איננו מרוצים ומדוע התפוקה שלנו הולכת ויורדת. וכבר אמר איינשטיין כי 'טיפשות היא לחזור שוב ושוב על אותה הפעולה ולצפות לתוצאה אחרת'.
כאשר אנחנו לא מרוצים, לא מצליחים, מרגישים חסרי סיפוק ונטולי אנרגיה עלינו לעצור, להשקיט את 'הטייס האוטומטי', לנוח קמעה, להתחיל להרהר ולשאול שאלות: מדוע אני לא מרוצה? מה חסר לי? מה השתבש? מהו הרצון האמיתי שלי? או בהשאלה – להפסיק לכרות עצים ולהשחיז את הסכין.
Comments